הסולם — השילוב הנכון בין פנימיות לחיצוניות

בית מדרש לפנימיות התורה וחכמת הקבלה בנשיאות הרב אדם סיני

יום שבת, כח תמוז התשעד
עשרה עקרונות בתורת בעל הסולם לעילוי נשמת זכאי בן מזל הונצח ע"י בני משפחתו
stupid anachronism! hate IE

רב שלום ברוך

הרב ברוך אשלגהרב ברוך אשלג

ברוך שלום הלוי אשלג נולד ב-ז` שבט תרס"ז  בפולין.
בגיל תשע החל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעותיו אל האדמו"רים מפורסוב ובעלז.
בשנת תרפ"ב עלה יחד עם הוריו ארצה, לירושלים ונשלח ללמוד בישיבת "תורת אמת" חב"ד. היה שקדן גדול ומתמיד, למד בחריצות רבה ולא פעם בעמידה, כדי לא להירדם.
ברוך שלום למד אצל הרב מראחוב, הרב הצדיק אלימלך הכהן רובינשטיין והוסמך לרבנות בגיל עשרים ע"י הבד"צ של העדה החרדית ורבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב יעקב משה חרל"פ והראי"ה קוק. כך קיבל, על פי דרישת אביו, הסמכה מן הזרם החרדי ומן הזרם הציוני גם יחד.

בשנת תרפ"ה, והוא בן שמונה עשרה שנה, נישא ליוכבד, בתו של יחזקאל אלימלך לינדר, שהיתה ממשפחה ותיקה וידועה בירושלים. בחתונתו ניגנו בכלי נגינה וזמר על אף שלא היה נהוג כך עד אז בירושלים.
למחרת החתונה בעת סעודת שבע הברכות אמר בעל הסולם לבנו: "בקשתני אתמול לומר לך איזה דברים בעבודת ה`, אולם אתמול היית פלג גופא בלבד, היה לך רק חצי יצה"ר, חצי רצון  לקבל, ועם חצי דבר אין מה לדבר, היום שכבר יש לך יצה"ר שלם ורצון לקבל שלם, כבר אני יכול לדבר עימך, דבר שלם הוא כבר מציאות שיש להתיחס אליה...".

במהלך השנים נולדו לרב ברוך שלום שבעה ילדים: שמואל, יחזקאל אברהם, יהודית, רחל, אסתר, דבורה ומאשה.לאחר נישואיו התחיל ללמוד אצל אביו את תורת הנסתר. גם כאשר עבר אביו לגור בתל-אביב והימים ימי מצור, לא החסיר שיעורים ופעם אף נסע על גבי משורין חשוף (לצלפים ערביים).
כשהגיע מצא את אביו ממתין לו בחוץ, שלא כדרכו ואמר לו: "אל תעשה שוב כזאת, נשאתיך כל הזמן על ראשי ושמרתיך..." באותן שנים עבד הרב ברוך שלום לפרנסתו כפועל בנין (בשכונת "בית ישראל", בנין משטרת חברון) ויצא למחנה עבודה שעסק בסלילת כבישים. כשעבר בעל "הסולם" לבני ברק, בנה הרב"ש בית מדרש לאביו.לאחר מלחמת השחרור הגיע הרב ברוך שלום ליפו והתגורר בשכונת חסן בק.

ברוך שלום הלוי אשלג נולד ב-ז` שבט תרס"ז  בפולין.
בגיל תשע החל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעותיו אל האדמו"רים מפורסוב ובעלז.
בשנת תרפ"ב עלה יחד עם הוריו ארצה, לירושלים ונשלח ללמוד בישיבת "תורת אמת" חב"ד. היה שקדן גדול ומתמיד, למד בחריצות רבה ולא פעם בעמידה, כדי לא להירדם.
ברוך שלום למד אצל הרב מראחוב, הרב הצדיק אלימלך הכהן רובינשטיין והוסמך לרבנות בגיל עשרים ע"י הבד"צ של העדה החרדית ורבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב יעקב משה חרל"פ והראי"ה קוק. כך קיבל, על פי דרישת אביו, הסמכה מן הזרם החרדי ומן הזרם הציוני גם יחד.

בשנת תרפ"ה, והוא בן שמונה עשרה שנה, נישא ליוכבד, בתו של יחזקאל אלימלך לינדר, שהיתה ממשפחה ותיקה וידועה בירושלים. בחתונתו ניגנו בכלי נגינה וזמר על אף שלא היה נהוג כך עד אז בירושלים.
למחרת החתונה בעת סעודת שבע הברכות אמר בעל הסולם לבנו: "בקשתני אתמול לומר לך איזה דברים בעבודת ה`, אולם אתמול היית פלג גופא בלבד, היה לך רק חצי יצה"ר, חצי רצון  לקבל, ועם חצי דבר אין מה לדבר, היום שכבר יש לך יצה"ר שלם ורצון לקבל שלם, כבר אני יכול לדבר עימך, דבר שלם הוא כבר מציאות שיש להתיחס אליה...".

במהלך השנים נולדו לרב ברוך שלום שבעה ילדים: שמואל, יחזקאל אברהם, יהודית, רחל, אסתר, דבורה ומאשה.לאחר נישואיו התחיל ללמוד אצל אביו את תורת הנסתר. גם כאשר עבר אביו לגור בתל-אביב והימים ימי מצור, לא החסיר שיעורים ופעם אף נסע על גבי משורין חשוף (לצלפים ערביים).
כשהגיע מצא את אביו ממתין לו בחוץ, שלא כדרכו ואמר לו: "אל תעשה שוב כזאת, נשאתיך כל הזמן על ראשי ושמרתיך..." באותן שנים עבד הרב ברוך שלום לפרנסתו כפועל בנין (בשכונת "בית ישראל", בנין משטרת חברון) ויצא למחנה עבודה שעסק בסלילת כבישים. כשעבר בעל "הסולם" לבני ברק, בנה הרב"ש בית מדרש לאביו.לאחר מלחמת השחרור הגיע הרב ברוך שלום ליפו והתגורר בשכונת חסן בק.

במשך שנים רבות שימש הרב"ש כראש קבוצת הלימוד של אביו. במהלך רוב ימות השבוע למדה הקבוצה באופן עצמאי. עם בעל "הסולם" למדו רק פעם בשבוע.
בשנת תש"ט, לאחר שבעל "הסולם" קיבל שני התקפי לב, החל הרב ברוך שלום ללמד שיעורים, לבקשת אביו.

לאחר מות אביו, בעקבות פניית התלמידים, נעשה למנהיג העדה והחל לדבר בעניני עבודת השי"ת "ממש בלשון אביו הקדוש". במכתב לאחד מתלמידיו כתב אודות אביו:בקשר לשאלתך, מדוע השאירנו כה גלמוד במערכה: הנה חז"ל אמרו (שבת קה:) כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר וכו` וצריך להבין ענין הבכי והאבלות מהו וכו` כשאדם כשר נתבקש  לישיבה של מעלה, ומרגישין את החסרון, וההרגש והצער מצטבר בלב, אזי זה מתגלה בהדמעות. וממילא, כשהחסרון מורגש באדם בשיעור מסוים, אזי החסרון הזה נקרא תפילה, וע"י התפילה ממשיכין שוב את האבידה אבל בזמן שלא שמים לב לזה ומשלימים עם המצב, אז בכל פעם מתרחקים יותר, עד ששוכחים וכו`. אזי יש קיטרוג על האדם, מדוע הצדיק אבד ואין איש שם לב. ולתלמיד שני: בט"ו בשבט עושים ברכה על הפירות, כמו שאמר אבי מורי זצ"ל, שכל ההפרש בין קדושה לקליפה היא בהפירות, שעל ידי העבודה נמשכים פירות. מה שאין כן, אל אחר אסתרס ולא עביד פרי "כי האדם עץ השדה", שרק על ידי הדרך שקיבלנו מאבי מורי זצ"ל זוכין לפירות, הנקרא פריה ורביה. ועוד כתב: כאשר לומדים בכל הספרים של תלמידי הבעש"ט, אזי זה נותן אור גדול לאדם תוך כדי הלימוד, אבל כאשר מפסיקים ללמוד אין האור מאיר כבר, מה שאין כן הספרים של אבי  מורי מאירים לאדם להיכן שהולך.

לאחר פטירת אביו נסע הרב"ש לחו"ל ושהה שם שלוש שנים. המכתבים ששלח לתלמידיו בארץ במשך אותה תקופה מובאים בספר "שמעתי", בפרק "אגרות".
בשובו מחו"ל התישב בבני ברק, ברחוב מינץ והפך את החדר הגדול לבית מדרש, וזאת למשך  שנים רבות.

הרב"ש נהג לומר: "אדם צריך לפתוח בכל יום "דף חדש", ואפילו כמה פעמים ביום. על האדם לשכוח את העבר, ולבנות את ההווה מחדש". כך עשה אחרי פטירת אביו ומקורביו האחרים.


במהלך השנים נסע הרב"ש ללמד שיעור בכל מקום שהיתה דרישה לכך, כמו טבריה וירושלים, על אף הקשיים הן מבחינת מזג האויר והן מבחינת האוטובוסים.

במהלך השנים ניסה הרב"ש להקים קבוצת לימוד שתתרום להתפתחות הרוחנית של חבריה ולהפצת הקבלה בעולם. זמן רב היה גודלה של הקבוצה מוגבל והיא התבססה בעיקר על תלמידי אביו ובני משפחותיהם.

הרב"ש היה מוכן ללמד את כל מי שרצה להצטרף לדרך העבודה הפנימית, אולם במשך תקופת זמן ארוכה הצטרפו רק מעטים. בשנת תשמ"ג שמח הרב"ש מאוד עם הצטרפותם של כארבעים תלמידים חדשים לקבוצת הלימוד. בכדי לזרז את השתלבותם של התלמידים החדשים החל לכתוב מאמרים רבים המתארים את דרך העבודה, ואת שלבי ההשגה הרוחנית. בכתביו הוא מתאר בפשטות ובאריכות את המדרגות השונות בהן נתקל התלמיד במהלך לימודו. בכך הוא מקל את ההבנה של כתבי
אביו, ושל המקובלים בכל הזמנים. הרב"ש רכש כבוד רב לאביו במשך כל ימי חייו, והשתדל לדבוק בדרכו. הוא כתב את דברי אביו במחברת ועל פתקי ניר שהתפרסמו מאוחר יותר בספר "שמעתי". כך קרא למחברתו מכיוון שכתב בה את דברי בעל "הסולם" בדיוק כפי ששמע אותם.

לאחר שרותק למיטתו מפאת כאבי גב חזקים ובעקבות המלצת רופאו הלך לשיעורי שחיה והוא בשנת השישים וחמש לחייו. ומאז שחה בימות הקייץ עד סוף חייו. כשלא יכל לשחות יצא ליער בן שמן או לחורשות אחרות לצורך פעילות גופנית.בשנת תשל"ו עבר לגור ברחוב חזון איש ושם גם הקים בית מדרש מפואר. לא פעם יצא בלילות להעיר מי מתלמידיו לשיעורים. השיעורים היו מתחילים באחת לפנות בוקר ורק לקראת סוף ימיו שונתה השעה לשתים.

ב"שמעתי" מצויות גם האגרות ששלח לתלמידיו, בתקופת שהייתו בחו"ל, ו"ניגוני העולם הבא" ניגונים המתארים את התרשמויותיהם של בעל "הסולם" ובנו מן המצבים הרוחניים שחוו. המאמרים שחיבר הרב ברוך שלום אשלג על דרך העבודה הפנימית מובאים בספר "ברכת שלום מאמרים".

בכ"ט סיון תש"ן נפטרה אישתו לאחר מחלה ממושכת ויסורים קשים.
בחנוכה תשנ"א נישא בשנית לפייגא לונץ והוא בן 84, באומרו: "ענין החתונה אצלי אין בו דבר מלבד רוחניות, ולפיכך לא אנוח ולא אשקוט עד שאמלאו".

לפני החגים של שנת תשנ"ב הרגיש ברע מחמת ליבו אך ערך כמנהגו את ה"טיש" בשני לילות בימי ראש השנה. אח"כ גברו כאביו והוא נלקח לבית החולים. הוא נפטר בה` תשרי תשנ"ב

שליחה לחבר       הדפסה
stupid anachronism! hate IE